יום שבת, 5 במאי 2012

ילדי אור הירח עדיין ילדים | אביב גפן בהופעה


ילדי אור הירח כבר בני ארבעים. יש להם כבר עבודה מסודרת בהיי טק, משכנתא לשלם על ארבע הקירות שלהם, ובטן בירה שפרצה רק לאחרונה. לילדי אור הירח יש כבר ילדים משל עצמם. כאלה שנותנים להם אור יותר משכל ירח יכול היה לתת, אבל גם חורצים בהם קמטים ראשונים. ילדי אור הירח רוצים עדיין לחלום, אבל מתחילים להכיר באפשרות שאולי גם אצלם החלומות ישארו חלומות. ילדי הירח כבר לא ילדים, אבל כמו ליד אמא, הם חוזרים להיות ילדים כשאביב גפן עומד על הבמה.

אני מעולם לא תפסתי מעצמי ילד אור ירח. זה נכון, אני אוהב את אביב גפן מאז האלבום הראשון (אני זוכר את הקסטה השחוקה בווקמן שלי, שומע לפני השינה באיזה בסיס). זה נכון שקניתי ושמעתי אלבום אחרי אלבום. זה נכון שאני מכיר את כל השירים (אבל הכל כולל הכל). אבל בגלל שביני לבין אביב מפרידה בסך הכל שנה אחת, ובגלל שילדי אור הירח של תחילת שנות התשעים היו מבחינתי חבורה של בנות חמש עשרה צווחניות, תמיד הידרתי את עצמי מהופעות.

אבל הנה, עשרים שנה עברו, ובנות החמש עשרה כבר לא בנות חמש עשרה עוד, ואני סוף סוף בא לפגוש את אביב פנים אל פנים. האמפי בשוני מתגלה כמקום אידיאלי למפגש הזה, בדמות שילוב מנצח בין מקום שמאפשר את כל העוצמה שנדרשת להופעת חוץ, עם האווירה הכי אינטימית, שמקרבת בין האמן לקהל שלו.

אביב גפן מתחיל לפרק שיר אחר שיר. נותן מונולוג קצר בין שיר לשיר. חושף טפח ועוד טפח מהחיים הפנימים שלו ומספר על הסיפורים שמאחורי השירים. כך למשל הוא מספר על הקשר המיוחד שלו לסבתא שלו שגידלה אותו. על כך שהיא זאת שנתנה לו להיות עצמו, פתחה לו ארון של בגדי שנות השבעים מגניבים ועזרה לו להתאפר בפעם הראשונה שהופיע בטלוויזיה. הוא שר לה: "תודה שנתת לי להיות איך שבא לי" ושהיא עדיין בליבו כל יום ("שיר עצוב"). הוא מספר על הפחד שלו מהמוות של ההורים שלו, והניסיון שלו להתמודד כשהוא שר "בוכה על הקבר של אמא שלי" ("בוכה על הקבר"). הוא דיבר על הבחורות שהפילו אותו ועל הבת זונה שאמרה שלו שהיא חושבת רק עליו אבל "שכבה עם כולם" ("אל תדאג"). ומשיר לשיר מתגלה הנפש הרגישה של האיש הזה. שלמרות הקוצים, והצעקה, והאיפור, היא זאת שבסופו של דבר שיצרה את החיבור האדיר שלו לקהל שלו. חיבור של לבבות.

אביב מפתיע כשהוא עושה ביצוע על הפסנתר ל"תחרות כלבים" של אביתר בנאי. השניים הופיעו ביחד בפסטיבל הפסנתר ומאז נוצר ביניהם חיבור. אביב מעדכן שהם גם הולכים להופיע בסדרת הופעות בקרוב. לכאורה מדובר באמנים כל כך שונים. כמעט שני קצוות של עשיה. אבל כשחושבים על זה נדמה שהקשר בין אביתר האינטרוברט המופנם, לאביב הנרקיסיסט הגדול מהחיים, היא בכך ששניהם צועקים צעקה. של האחד חרישית, של השני קורעת שמים, אבל בסופו של דבר הם פורטים על מיתרים מאוד דומים. יש למה לחכות.

הירח בשמים מלא, וילדי אור הירח  שרים עם אביב את כל המילים, מוחאים כפים במקום הנכון, ומנענעים את יד ימין לפי הקצב. הוא מוליך אותם בדרך שלו בדיוק כמו שעשה לפני עשרים שנה. והם נותנים לו. כל כך נותנים לו. ונכון שהם כבר לא בני עשרים. ונכון שכבר רואים שהם חוו טיפה אחת או שתיים מהחיים. ונכון שהם כבר לא בדיוק סחורה חדשה שיצאה עכשיו חם חם מהתנור. אבל דווקא היום, ואולי בגלל כל הדברים האלה, ילדי אור הירח נראים לי יפים יותר מתמיד.

בוכה על הקבר | מילים ולחן: אביב גפן | מתוך מופע 20 שנה ל"עכשיו מעונן"

השיר שלנו | מילים ולחן: אביב גפן | מתוך 20 שנה ל"אור הירח"


אור הירח | מילים ולחן: אביב גפן | מתוך מופע 20 שנה ל"עכשיו מעונן"